יום הזיכרון לשואה, לגבורה ולתקומה הוא גם קולקטיבי וגם אישי. לכל איש יש שם ולכל משפחה סיפור. זהו הזיכרון שלי:

בכל מסעותי בעולם, הן לעסקים והן להנאה, מצאתי עצמי מדלגת על גרמניה, אשר בני משפחתי נכחדו שם בדם, אש ותמרות עשן.

לפני 12 שנה, כשראיתי שאני חייבת לבקר בפרנקפורט, בירת התערוכות, החלטתי להפוך זאת למסע שורשים אישי ולהיות הנציגה המשפחתית שחזרה כמנצחת- בעלת משפחה ואשת עסקים מצליחה.

האתגר: איתור קברו של סבא רבא ז"ל, הרב ד"ר יעקב לנגה ז"ל. אשר השנה ימלאו 100 שנה למותו, ואיש ממשפחתי לא פקד את קברו מאז אחרוני הניצולים עלו לארץ. ללא כל נתונים, שוטטתי במספר בתי קברות, עד שהגעתי לבית העלמין העתיק והבלתי פעיל. קשיש מן הקהילה אשר המפתח בידו, פתח לי את השער ולעיני נגלה עולם שקט, אשר דממתו צורמת יותר מכל צעקה- דשא ירוק גבוה, שברי מצבות שהתנפצו בפוגרומים ובהפצצות – הודבקו כפסיפס על הגדר ההיקפית של בית העלמין ומרתף אחד, המשמש כארכיון מתוייק ומאורגן באורח מעורר התפעלות. נברתי ומצאתי את שמו של ד"ר הרב יעקב לנגה ז"ל.

מצו"ב תמונת המצבה אשר נשמרה למרות המלחמה (מסתבר שתושבי המקום שמרו על הקבר כאות הערצה לד"ר היהודי אשר קיבל כל אחד במאור פנים, ללא הבדל דת גזע ומגדר). על המצבה כתוב, ש"ברוב ענוותו וצניעותו, ביקש שלא יספידוהו ולא יכתבו שבח על מצבתו, לו דומיה תהילה". בתמונה השניה תיעוד פרטיו כולל המתנדב עלום השם אשר סייע לי באיתור המפתח.

אשתו של סבא רבא, אלישבע ע"ה, שאני נקראת על שמה, עלתה ארצה מיד לאחר ששמעה את הרצאתו הראשונה של היטלר ימ"ש. עזבה בית חולים שניהלה, מעמד ויוקרה ובכך, זכה סבא רבא לשושלת שתמשיך את מורשתו וזכרו. תודה סבתא אלישבע, על החלטה אמיצה.

מה אני אגיד לך היטלר? במקרה הנוכחי זה לא הצליח לך!!!